כשהייתי בת 4 אבא ואמא התגרשו, הלכנו עם אמא לגור במרחק הליכה מהבית של אבא בירושלים, אבל כבר אחרי שנה וקצת עברנו לגור בישוב חרדי רחוק יותר, אמא הייתה עסוקה בלמצוא לה שידוך או לסבול ממיגרנות ואני הסתובבתי ברחובות הישוב הקטן ושיחקתי עם חתולים טיפסתי על עצים או קפצתי מגגונים של מתקנים בגינה וחיפשתי דמות אב בנערי השכונה.
מפעם לפעם אמא לקחה אותי לרופאים, היו כל מני רופאים שונים וגם בדיקות לא נעימות והייתי צריכה לבלוע כדורים לפעמים אדומים קטנים ולפעמים צהובים סגולים וגם כדורים לבנים קטנים או גדולים ומדי פעם טיפות מרות וכלום לא חיסל את הדלקות לתמיד.
כשהייתי בת 9 אמא מצאה בעל חדש, ובשבוע של חנוכה היא הלכה להתחתן והשאירה אותי יומיים אצל שכנים בישוב ויומיים אצל חברים שלה בירושלים, לפנות בוקר דיברתי עם הבן של החברים שהיו משפחה של חרדים ותוכן השיחה היה "לא צנוע" כהגדרתם, ההורים שכנראה כבר לא ממש ישנו שמעו את השיחה ובבוקר קמו ומאוד כעסו, נתנו לבן שלהם לשים בפה פלפל חריף כדי לחטא אותו מהמילים הלא צנועות ואותי שלחו משם לבית בעלה החדש של אמא שם אגור בחמש שנים הבאות.
אל הבית החדש הגעתי עם חום גבוה ודלקת גרון, הייתי שם יומיים לבד שכבתי חולה במיטה ואיכשהו דאגתי לעצמי.
שרדתי חמש שנים בין דלקת לשפעת וחזרת ואנגינות בבית שאין לי בו הרבה מקום והוא בקושי הבית שלי, זה הבית של בעלה של אמא וחמשת ילדיו אני ואחותי כאילו פלשנו לשם. חילקו לכל ילד 2 מדפים לבגדים ומדף במרפסת לחפצים אישיים ומיטות בסלון לבנות ומיטות לבנים בחדר הקטן, ושוב בין מריבה למחלה ביליתי את רוב זמני ברחוב.
יום אחד כבר לא רציתי לחיות, עליתי לגג של מלון בכניסה לעיר וחשבתי לקפוץ, מישהו פתאום אחז בי מאחור, נבהלתי נורא, הבחור משך אותי פנימה בעדינות וניסה לדבר איתי, אחר כך חזרתי הביתה ובערב נהייתי ממש חולה, לקח לי 4 ימים להתאושש.
בגיל 14 ברחתי מהבית אבל לא ברחתי מהמחלות, באותה שנה הייתי בכמה מקומות עד שהגעתי לפנימיה ושם המדריכות סרבו לתת לי לנוח במיטה בזמנים שכאב לי הגרון והרגשתי רע, החוק היה שהולכים לאחות ואם אין חום אז אין מחלה, ואת הפנימייה נועלים בבקרים, שכבתי חולה בלי חום בדשא מאחורי בית הספר וכשפתחו שוב את הפנימייה בצהריים חזרתי לשכב במיטה.
בתקופת התיכון עברתי לגור בבית של אבא ובשלושת השנים הבאות הספקתי לחלות באנגינה יותר מדי פעמים, באחד הימים היה ליקוי חמה ובזמן ששכבתי במיטה הקרנתי את הליקוי על הקיר בעזרת מראה, על הקיר הופיע עיגול הולך ומשחיר וסביבו הילת אור דקה הולכת ונעלמת ואני הייתי חולה.
יום אחד רציתי להיות מקורית, אז צבעתי בדיוק חצי שיער מלמטה בצבע שחור, למחרת בבית הספר הדתי שלחו אותי הביתה כי לא מקובל להיראות ככה, הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס כששמעתי פיצוץ נוראי, האוזניים צילצלו לי גם כמה שעות אחרי, רצתי מהר לכיוון השני, בטלפון הסלולרי לא הייתה קליטה ואיכשהו הגעתי הביתה. באותו לילה קדחתי מחום שכבתי במיטה והתחלתי לנשום במהירות כזו שהפסקתי להרגיש את היד הימנית שלי, במזל אבא שם לב ונתן לי לנשום לתוך שקית עד שזה נרגע, שכבתי בבית שבוע.
השנים חלפו והמחלות לא. עברו עלי חמש שנים בבצלאל חמישים אחוז במחלות, עברתי למרכז והמחלות עברו איתי, עד לפני חצי שנה לא היה חודש ללא מחלה או חולשה, ואז התחלתי להתאמן, סופסוף מצאתי ספורט שאני מסוגלת להתמיד בו, במקביל שיניתי את הרגלי התזונה התחלתי לקחת ויטמין סי באופן קבוע ולא נחשפתי לקור, לראשונה בחיי הייתי בריאה, חצי שנה ללא מחלות, אולי קצת שרירים תפוסים.
ופתאום אני שוב חולה, מנסה להבין מאיפה זה בא לי דווקא עכשיו.
