הרומן ההיסטורי שלי עם מוזיקה

 בכל פעם שאני שומעת באקראי את השיר lemon Tree-Fool`s Garden 
אני נתקפת רצון לכתוב על הרומן ההיסטורי שלי עם מוזיקה.
ודווקא מתוך השקט המוחלט של יום שישי מנומנם במיטה,
סוף סוף אני מצליחה לכתוב וכמה ימים לאחר מכן מוציאה אותו לאור.

בהיותי ילדה שגדלה בחברה החרדית נחשפתי בעיקר למוזיקה "חסידית"- לא אהבתי אותה כלל.
בערך בגיל 11 קיבלתי ווקמן שהכיל בתוכו רדיו ואפשרות הקלטה- אז התחלתי להיחשף
למוזיקה חדשה.
מכיון שאסור היה לשמוע מוזיקה לועזית או "חילונית" הייתי מקליטה שירים מהרדיו
על גבי קלטות של אמנון יצחק שהיו מחלקים חינם.

בשנת הלימודים השישית שלי בבית הספר "בית יעקב" הייתה לי חברה טובה שלקחה אותי
להרפתקאות מחוץ לשכונה, במרחק נסיעה, בדיוק בכניסה לירושלים קיים מרכז קניות קטן
שכיום משמש בעיקר את האוכלוסייה החרדית המודרנית.
באותם ימים היינו הולכות למרכז התחנה אחרי הלימודים לשיטוט והשתטות ובילוי משותף.
בבית הספר באותה שנה אסרו עלינו להתרועע ואף העבירו אותה לכיתה אחרת.
באחד הדוכנים מכרו קלטות מוזיקה ב-20ש"ח ולי היה ווקמן.


החשיפה הראשונה שלי למוזיקה מזרחית:
החברה שאיתי מאד התלהבה מקלטת מסוימת ואמרה לי שאני חייבת לקנות אותה ולשמוע,
הקלטת הייתה בקטגורית הלהיטים ולא יכולתי לסרב, בהתלהבות הכנסתי את הקסטה לווקמן והקשבתי,
לא הבנתי מילה, הייתי מבולבלת זה לא נשמע לי עברית, הבטתי בחברתי בתמיהה ושאלתי אותה מדוע
שכנעה אותי לקנות מוזיקה בערבית?, זה היה לי מוזר.
היא חשבה שאני מהתלת בה אך משהבחינה שאני רצינית, התעקשה ואמרה לי להקשיב טוב
כי זה בעברית הייתי נראית לה מאד תמוהה באותם רגעים.
שיר וחצי לקח למוח שלי לקלוט את הצלילים החדשים. זו הייתה הקלטת: "בלעדייך - אייל גולן".

lemon Tree-Fool`s Garden:
אחת הקלטות שקניתי הייתה אוסף של שירים לועזיים:  best of the 90's.
הייתי מתנדבת כל ערב להוריד בעגלה את אחי שהיה אז תינוק בן שנתיים וסרב
להירדם בכל דרך אחרת.
בתיק של העגלה החבאתי את הווקמן עם הקלטת הנ"ל שהייתה אהובה עלי במיוחד,
ובמרחק מעוברי אורח, בגינה מול הבית שתמיד הייתה ריקה בשעות הערב המאוחרות,
הוצאתי בזהירות את המוזיקה והפלגתי אתה למקומות אחרים, רחוקים מכל מה שלא אהבתי
בעולם שלי, הייתי מדמיינת את עצמי חופשיה ואהבתי במיוחד את השיר הזה.


הורה האחזות
בלילות, אחרי שכולם נרדמו הייתי שומעת עם אזניות מתחת לשמיכה תוכניות רדיו.
אני חושבת שזה היה ברשת ג'  קצת לפני מהפכת המוזיקה העברית שהייתה בדיוק באותה
שנה (1997).
את אותה תכנית רדיו בלילה מסוים לא שכחתי בגלל תקרית שמציקה לי עד היום,
התכנית הייתה באורך של שעתיים ובסיומה באופן מפתיע הייתה חידה קטנה ומספר טלפון פורסם
בכדי לענות, השאלה הייתה: "מה היה השיר הראשון ששודר הערב בתכנית?", ידעתי את התשובה,
זכרתי את השיר היטב הוא סקרן אותי מאד.
באותה תקופה הייתה לי השערה שהשורה או המשפט הכי חזק בשיר זה שחוזר על עצמו
הכי הרבה פעמים היא השם של השיר עצמו.
התגנבתי בשקט למטבח כדי לא להעיר אף אחד והתקשרתי לרדיו כשהדופק שלי מרקיע שחקים,
הייתי בשידור והתבקשתי לענות על החידה, בחשש מה אמרתי כי השיר הראשון בתכנית היה:
"הורה נחל" זכרתי בבירור את השיר והייתי בטוחה שאני צודקת, מאד התאכזבתי כשאמרו לי שאני טועה.
ניתקתי את הטלפון וחזרתי לשמוע את התכנית.
אדם אחד התקשר וענה שהתשובה היא: "הורה האחזות". סומק הציף את לחיי כשהשדרן ענה לו שהוא צודק
ואף הוסיף כי כבר התקשרה מישהי שטעתה כנראה בשם המדויק של השיר, הרגשתי נבוכה ועצבנית.


עסק שחור
הייתי בכתה ט' ולמדתי בפנימיה בצפון הארץ.
לילות חמישי היו לילות לבנים, יחד עם חברה לחדר היינו נשארות ערות עד השעות הקטנות
ומקשיבות לתכנית שהוקדשה כולה למוזיקה שחורה שאז עוד לא הייתה מיינסטרים ובמיוחד לא בארץ.
קניתי דיסקים של זמרי ראפ והיפ הופ שהיום אף אחד כבר לא מכיר כמו public enemy.
ואפילו "פישי הגדול" נכנס לי לאוסף. היום זה מצחיק אותי מאד.


serpents of the liht-Dicide:
כמה שנים אחר-כך כשכבר הייתי בכתה י"ב והחיים שלי התפצלו לארבעה, הכרתי אנשים חדשים,
כאלה שהתאימו לדיכאון העמוק שלי ולטירוף הנפשי הנורא.
בערב הייתי יוצאת עם שקית קטנה ומגיעה לאזור מרכז העיר בירושלים, במסתור אחד הבניינים
החשוכים לבשתי מכנסיים שחורים ואת החצאית החבאתי בשקית בתחתית מדרגות הבניין.
החברה שהכרתי בכיכר הירח לבשו שחורים, ניטים ופירסינגים לרוב וקיבלו אותי לחברתם בלי הרבה שאלות.
אני כמו זיקית חיקיתי את התנהגותם ולמדתי את שיחתם כדי להשתלב, שיחות רבות נסובו על מוזיקה.
מטאל היה הסגנון השולט בחבורה ולי לא היה מושג במה דברים אמורים.
כבר היה לי דיסקמן, ומהר מאד השלמתי פערים, רציתי להיות "מטאליסטית" כמותם.
את serpents of the liht כבר ידעתי לדקלם בעל פה, אם תקשיבו לשיר ואינכם מכירים את הז'אנר,
יתכן שלא תבינו מילה.

ולסיום אחזור להתחלה

הייתי ילדה קטנה, בגן חובה כשהשיר הזה היה להיט ברדיו, אבא שלי גר לבד כשנה לאחר גרושיו מאמי.
"ציירי לך שפם" היה אבא חוזר ושר, ניסיתי לדמיין את אמא שלי מציירת לעצמה שפם.
שרון חזיז היא הזמרת הישראלית הראשונה שהתוודעתי אליה מחוץ לעולם החרדי,
אח שלי הגדול ממני בשש שנים הביא מאיפשהו קלטת עם שירים  מהרדיו,
היינו בביקור בבית אבי ונשארנו בבית לבד.
בקלטת היו בין השאר כמה שירים שאהבתי מיד ורציתי לשמוע פעם אחר פעם: מלך הכביש,
קח אותי לשם והולכת ממך (שוב חשבתי על אמא שלי).